ביטול החלטות בימ"ש שניתנו במעמד צד אחד, כולל בבקשה לביצוע בדיקת אבהות

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה ברמת גן (כב' הש' נצר סמארה), מיום 3/6/13 בתמ"ש 4932-09-11, הדוחה את בקשת המבקשת להורות על מחיקת כתב התביעה שהגיש המשיב שעניינה תביעת אבהות לקטינה ילידת 17/2/11 (להלן "הקטינה") ובטלות כל ההליכים שנוהלו בגדרה במעמד צד אחד.

לטענת המבקשת, התובענה לא הומצאה לה כדין ועל כן לא קנה ביהמ"ש בישראל סמכות לדון בתביעה.

2. המשיב טוען, כי הוא אבי הקטינה שנולדה כתוצאה ממערכת יחסים שקיים עם המבקשת, אם הקטינה. המשיב, שביקש להסדיר את רישום אבהותו ואת הקשר עם הקטינה הגיש בעניין זה, ביום 3/7/11, בקשה ליישוב סכסוך. בחלוף מספר ימים, משבוטלה הפגישה המיועדת בינו לבין הקטינה, התחוור לו כי ביום 16/7/11 עזבה המבקשת עם הקטינה את הארץ.

3. ביום 5/9/11 הגיש המשיב תביעת אבהות. תביעה זו ,לשיטת המשיב, הומצאה למבקשת כדין ביום 10/2/12, בהתאם להחלטת בימ"ש קמא שאישר לו להמציא את התביעה למבקשת, אל מחוץ לתחום, לכתובתה בבית הוריה בניו יורק.

מאז ביצוע המסירה הנטענת, התקבלו ע"י בימ"ש קמא החלטת רבות, במסגרת התובענה, כולן במעמד צד אחד, לרבות החלטה במעמד צד אחד המורה על ביצוע בדיקת אבהות לקטינה.

4. ביום 11/7/12 הגישה המבקשת, בקשה לביטול התובענה ולביטול כל ההחלטות שניתנו במעמד צד אחד בטענה של העדר סמכות (בקשה 11). את עיקר יהבה תולה המבקשת בטענה, כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין ומשכך, לא ניתן להחיל את שיפוטו של בית המשפט על המבקשת.

5. בהחלטה מיום 3/6/13 דחה בימ"ש קמא את הבקשה מהטעם, כי בא כוחה, המייצג את המבקשת בטענת חוסר סמכות (בבקשה 11), מייצגה גם בהליכים בניו יורק, נמצא עימה בקשר ועל כן ניתן לראות בהמצאת מסמכים לבא כוחה כהמצאה כדין וזאת חרף העובדה שהוא אינו מייצגה בתובענה בפני בימ"ש לענייני משפחה (הואיל וקיבל ייפוי כח מוגבל לצורך ייצוג בטענת חוסר סמכות בלבד - הערה שלי צ.צ). עוד קבע בימ"ש קמא, כי ביהמ"ש בישראל מוסמך לדון בתובענה, מאחר וזו קדמה לתביעה שהוגשה ע"י המבקשת לבית המשפט בניו יורק, מה גם, כי נקבע ע"י ביהמ"ש בניו יורק כי הוא אינו מוסמך לדון בתביעת אבהות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור דנה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב וצרופותיהם וכן בתיק בימ"ש קמא, נמצא כי דין  הבקשה להתקבל. ניתנת על כן רשות ערעור אשר תידון כערעור גופו, לאחר שקיבלתי את הסכמת המבקשת, ובהעדר התייחסות המשיב לעניין זה, בהתאם להחלטתי מיום 30/6/13.

7. ביום 11/1/12 הגיש המשיב בקשה להיתר המצאה של התובענה אל מחוץ לתחום לכתובתה של המבקשת בבית הוריה בניו יורק, ולחילופין תחליף המצאה. בימ"ש קמא, בהחלטתו מיום 14/1/12, אישר המצאה למבקשת בכתובתה כפי שנמסרה ע"י המשיב ודוק! לא ניתן היתר לתחליף המצאה מחוץ לתחום. מקום בו ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום, להבדיל מהיתר לתחליף המצאה מחוץ לתחום, משמעו, כי יש לבצע את המצאה לנמען גופו, אולם באין אפשרות למצא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו (פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

לטענת המבקשת, היא לא התגוררה בבית הוריה במועד ביצוע ההמצאה [המבקש עצמו, צרף לסיכומיו לבקשה 11 את נספח ד', היא תביעת המשמורת שהגישה המבקשת לבימ"ש לענייני משפחה בניו יורק, שם ציינה את כתובתה, החל מיום 15/1/12 (השונה מהכתובת אותה מסר המשיב בבקשתו להיתר המצאה מחוץ לתחום)]. צא וראה - המבקשת אינה חתומה על אישור המסירה מיום 10/2/12, גם אינה מתגוררת בכתובת בה נמסרה התביעה (אם נמסרה) - משמע - לא בוצעה המצאה כדין. הצדדים הרחיבו בפרשנות "אישור המסירה" מיום 31/1/12 או 10/2/12 שהונפק ע"י רשות הדואר האמריקאי, אך אינני מוצאת צורך להדרש לעניין זה. די בכך, כאמור, כי המבקשת אינה חתומה על אישור המסירה, ולטענתה, שלא נסתרה, היא גם לא התגוררה בבית הוריה במועד המסירה - בכדי לקבוע שלא נעשתה מסירה כדין. המצאת תגובת היועמ"ש למבקשת ביום 1/6/12 לאותה כתובת שאינה כתובת המבקשת, אין בכוחה לרפא את החסר של המצאה כדין של כתב התביעה, המהווה את כרטיס הכניסה להליך. לאור האמור, גם אינני נדרשת לשאלה אם החתימה על גבי אישור המסירה מיום 1/6/12 היא חתימת המבקשת אם לאו. יחד עם זאת, מבלי לקבוע מסמרות, יצויין, כי חתימת המבקשת על ייפוי הכח מיום 26/6/12, כמו גם חתימתה על אישור המסירה של הבקשה ליישוב סכסוך מיום 10/7/11, נראות שונות מהחתימה על אישור המסירה מיום 1/6/12.

8. בהחלטתו, נשוא בקשת רשות הערעור, לא נדרש בימ"ש קמא כלל לטענת המבקשת בדבר כשרות המצאת התביעה, אלא קבע, כי בא כוח המבקשת המייצג אותה בישראל בבקשה 11, מייצג אותה גם בהליכים בניו יורק, נמצא עימה בקשר, על כן ניתן לראות את המצאת המסמכים לבא כוחה כהמצאה כדין למבקשת. החלטה זו שגויה.

ראשית, לא מצאתי כי טענות אלו נטענו ע"י המשיב. וכי מנין שבא כוח המבקשת המייצג אותה בפני בית המשפט בישראל בבקשה בטענת העדר סמכות, מייצגה גם בהליכים בביהמ"ש בניו יורק? ומנין שבוצעה המצאה של כתב התביעה, או כל החלטה אחרת שנתנה במעמד צד אחד לבא כוחה הנ"ל?

שנית, עובדתית אין חולק, כי ב"כ המבקשת קיבל ייפוי כח להגיש בקשה בעניין העדר סמכות רק ביום 26/6/12 עובר להגשת בקשה 11- כיצד אם כן ניתן לראות אותו כמייצג את המבקשת בתובענה בדיעבד, בזמן אמת, עת ניתנו כל אותן בקשות והחלטות במעמד צד אחד, עוד בטרם קיבל ייפוי כח? והרי אלו הן אותן החלטות שביטולן התבקש בבקשה שהוגשה באמצעות בא כוחה.

9. ברי כי יפוי הכח מיום 26/6/12 ניתן לב"כ המבקשת על מנת שיגיש בקשה לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד לאור ידיעתה של המבקשת כי מתנהל  הליך בעניין אבהות, שאם לא כן בקשתה לא הייתה באה לעולם. לכן אין תימה כי המבקשת ציינה ידיעה זו ביום 15/6/12 בפני ביהמ"ש בניו יורק. אלא שאין די בידיעה בלבד על קיום הליכים, מבלי שהנתבע יחזיק בידו את כתב התביעה  ואפילו זה לא הומצא לו כדין. במקרה דנא, לא הוכח כי כתב התביעה היה בידי המבקשת להבדיל מהנסיבות בבר"ע       1113/97 אסמאעיל ני סלימאן ואח' ו - ברע"א 1415/04- סרביאן נ סרבלאן, שאוזכרו בתגובת המשיב.

10. לבקשת המשיב, ניתנה אמנם החלטה ע"י בימ"ש קמא, הקובעת כי, כתב התביעה הומצא למבקשת כדין. דא עקא, גם החלטה זו ניתנה מטבע הדברים במעמד צד אחד. משהעלתה המבקשת טענה, כי כתב התביעה כלל לא הומצא לה, מן הראוי היה כי בימ"ש קמא יברר טענה זו כשלב ראשון. זאת לא נעשה.

11. בשולי הדברים: ניתן להבין את תסכולו של המשיב על התמשכות ההליך והסבך הפרוצדוראלי אליו נקלע, אך אין להתעלם גם ממחדליו בעניין: המשיב ידע כבר בעת הגשת התביעה כי המבקשת עזבה את ישראל עם הקטינה, אך למרות האמור הגיש את בקשתו להמצאה מחוץ לתחום בחלוף כ 4 חודשים. משקיבל את אישור המסירה ללא חתימת המבקשת, היה עליו להגיש בקשה לתחליף המצאה מחוץ לתחום, אלא שתחת זאת בחר לקיים את ההליכים במעמד צד אחד. ודוק! לפחות ממועד הגשת בקשה 11 (לפני למעלה משנה), ידע המשיב, כי לטענת המבקשת היא התובענה לא הומצאה לה וכי אינה מתגוררת בבית הוריה ואף ידע את כתובתה הרשומה בכותרת הבקשה (אם לא למד זאת קודם לכן מתוך האמור בכתב התביעה שהוגש על ידה לביהמ"ש בניו יורק), כך שלפחות מאותו מועד ניתן היה לבצע המצאה כדין.

מאידך, אין חולק כי טובת הקטינה מחייבת לברר את זהות אביה והסדרת דרכי הקשר עימו במהירות האפשרית (בהנחה כי יימצא אביה). חזקה היא, כי שני הצדדים מודעים לכך שחלוף הזמן פוגע פגיעה של ממש בטובת הקטינה.  יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע עד כה להסכמה בעניין הערכאה המוסמכת להסדיר סוגיה זו, ותחת זאת כילו את זמנם וזמנה של הקטינה בענייני פרוצדורה וסמכות.

12. כמפורט לעיל, משנמצא כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה למבקשת, התוצאה היא, כי החלטת בימ"ש קמא מיום 3/6/13 בטלה. בטלות ההחלטות שניתנו במעמד צד אחד. הבקשה לביטול התביעה נדחית. על המשיב לבצע מסירה כדין של כתב התביעה.